התמקדות וחמישה עקרונות פילוסופיים


תרגום חופשי של המאמר מאת יוג'ין ג'נדלין 

קשה לספר לעמיתים שלנו על התמקדות ועל ההתייחסות שלנו לתהליכי חיים בשל העובדה שאין מושגים בשפה הרגילה שיכולים להביע את הדברים החדשים האלו.

אנשים שיודעים התמקדות יאמרו ש-5 הנקודות הבאות ברורות מאליהן. ביננו, אילולא הידע אודות ההתנסות, השפה, הגוף והערכים יתכן ולא הייתה מתאפשרת התפתחותה של טכניקת  ה"התמקדות".

אנחנו צריכים לדבר לעולם הרחב ולנוע לקראת שינוי ערכים. זה משפיע על איך בני אנוש יכולים להיות מובנים, איך מתייחסים אליהם במקומות שונים בעסקים, בעולם הפוליטי והכלכלי, וזה אולי יביא לעולם טוב יותר. לחשוב ולדבר על התנסות וחוויה, שפה, גוף, ערכים, ומחשבה זו פילוסופיה.

5 הנקודות להלן הן פילוסופיה. אני לא טוען שאלו ברורים ונגישים או הדרך הנכונה ביותר לבטא אותן. עליך למצוא דרך שתוכל לתקשר אותן.

  1. מרקם של חוויה בהוויה מאורגן בשלמות אך לא מקובע וסגור.
  2. מילים והתבטאויות חדשות אפשריות בשפה תוך כדי תהליך חוויתי.
  3. אינטראקציה היא ראשונה: הגוף הוא הסביבה של עצמו ויש בתוכו את הצעדים הבאים.
  4. חוויה/התנסות כוללות בתוכן ערכים חברתיים אנושיים.
  5. חשיבה יכולה להתרחש בנקודה שבה מושגים חדשים יכולים לצמוח.

מרקם של חוויה בהוויה מאורגן בשלמות אך לא מקובע וסגור

רוב העולם חושב ומתנהל במסגרת של דפוסים, דברים, ישויות. מה שלא מגובש נחשב לחריג, למיותר או משהו שאינו מאפשר דיוק. אנחנו אומרים במקום זה שמה שעדיין לא מגובש, יש לו סדר יותר גדול. הוא יותר ברור בשונות הייחודית שלו וזה עדין לא גמור (הוא עדין בהתהוות).

More ordered and yet unfinished – זה מושג חדש קשה לתפיסה ולאמון. כל אירוע וכל נושא יש בהם יותר מרקם מאורגן וייחודי אך לא גמור. נוכל גם לומר שהמרקם הייחודי והלא מושלם אינו אקראי, שהרי הרבה ממה שאנו עושים, חושבים, מרגישים מתברר כלא נכון.

לרב האנשים מה שאינו מגובש וגמור וידוע, נחשב לכלום. בנקודת מבט של התמקדות, משהו שידוע או לא ידוע או משהו שבאמצע זה משהו שונה. יש התנסות ישירה ומורגשת שנמצאת מתחת או מאחורי כל דבר שהוא דפוס או דברים שאנחנו חושבים ורואים.

התמקדות זו התנסות מדויקת ובעלת סדר ממעלה גבוהה, ועדין זה דורש עוד צעד קדימה שעדיין לא קיים.

החוויה, תהליך ההתנסות יתקדם הלאה רק כשהאדם יחשוב או יעשה את הדבר הנכון. אפילו שהמשהו הנכון עדין לא קיים והאדם אינו יודע מה משמעות הנכון בכל סיטואציה.

כמתמקדים אנחנו יודעים בתחושה שלנו את תהליך ההתקדמות ומה "נכון" בהתקדמות הזה מהמקום של החוויה, אולם זה יכול להיראות אבסורדי לאחרים.

לפני שהתחושה המורגשת נפתחת אנו מזמינים ומציעים הרבה רעיונות לגבי המשמעות. אנחנו נכנסים לדיאלוג עם התחושה המורגשת, הדהוד בין התחושה מחד לבין ההתייחסות והמחשבה והשפה מצד שני.

כשצעד חדש של מחשבה והתנהגות נוצר אנשים בד"כ אומרים שזה בדיוק מתאים. יש מאפיין של יחס בין הצעד החדש וכל מה שנאמר עד לאותה נקודה. אך הצעד החדש לא היה שם לפני כן והוא חיכה שימצאו אותו. זה לא שזה היה שם והתחבא כדי שיגלו אותו, הצעד… מה שאמרנו או עשינו…. זה לא תמונה או סמל למה שאנו משערים שהיה שם לפני כן. זה לא כמו חתיכה של פאזל שהיה שם ומחכה להשלמת התמונה , הצעד הבא הוא תמיד יותר מכל צורה אבל עדיין לא הצורה המבוקשת.

אז איך נכנה את ההתייחסות המותאמת בדיוק? חוויה והתנסות היא לא מועתקת וגם לא מיוצגת במילים אלא ב"תנועה קדימה".

הצהרות והיגדים הם חשובים ובעלי כוח והשפעה רק אם האדם המדבר אותם יכול להיכנס לחוויה שהם יוצרים. רק אז אפשר להיכנס לעומק הדיוק.

מילים והתבטאויות חדשות אפשריות בשפה תוך כדי תהליך חוויתי

תחושה מורגשת יכולה להישאר סגורה ותקועה כשאנו אומרים וחושבים ומשערים מה משמעותה. אז אנו מנסים הצהרה שונה, ועוד אחרת מקובלת על התחושה המורגשת. בהתמקדות אנו מגלים שיש קשר נמשך ופנימי בין התחושה המורגשת המילים והמשפטים הנאמרים.

שפה מושרשת בגוף האנושי. היסטוריה תרבות ושפה הם חלק אינהרנטי מההתנסות האנושית. היות ובכל התנסות יש שפה מוסתרת בתוכה, התנסות חדשה יוצרת שפה חדשה , כך שמשפטים חדשים באים. ואם הם באים הם מסוגלים להניע קדימה את ההתנסות החדשה.

כאשר אנו חווים משהו שהוא ללא מילים זה רק משום שהמילים/משפטים עוד לא נוצרו להניע קדימה. אם אין מילים ניתן לתת שפה מטפורית כדי שזה יגיע.

אינטראקציה היא ראשונה: הגוף הוא הסביבה של עצמו ויש בתוכו את הצעדים הבאים

יש בגוף את הצורה (וריאציה) של כל סיטואציה אותה ניתן ליצור בהתמקדות. תחושה מורגשת היא מרקם חווייתי. הגוף הוא תהליך אינטראקטיבי עם הסביבה ולכן הגוף הוא הסיטואציות. הגוף לא משהו סגור עם סיטואציה חיצונית שם, שאותה הוא מפרש, אלא לפני שאנו חושבים או מדברים הגוף החי נמצא בתהליך אינטראקטיבי עם המצב. האירוע אינו שם ולא בפנים. האירוע החיצוני והחוויה הסובייקטיבית הם תהליך חיים אינטראקטיבי אחד. הנושאים, הדפוסים שאנו מתחילים איתם התמקדות חייבים להתייחס אליהם כאירוע אחד של גוף וסביבה, במקום התפיסה שלהם בנפרד. אנחנו צריכים לא רק להתייחס אליהם כמו שהם . יש כאן משהו לא מקובע וסגור, מין סדר שאני קורה לו "מניע קדימה": כל תא שבגוף הוא הסביבה ובתוכו יש את הצעד הבא. המושגים שלנו צריכים להבנות כך שכל מה שאנו יוצרים יש בו גם את התנועה הבאה בגישה ובהתייחסות. לכן איננו יכולים להשתמש במושגים ובמשפטים הרגילים, הישנים המחלקים הכל. אנחנו לא יכולים לדבר על הגוף שנמצא כאן בפנים והעור המכסה אותו וחמשת החושים שמסתכלים על הדברים בחוץ ואז לפרש אותם ואז לעשות משהו עם זה. אנחנו צריכים לספר לעמיתים שלנו שהגוף הפיזי, הוא תמיד כל הזמן בתהליך אינטראקטיבי עם הכל ולכן הוא יכול להביא את הצעדים הבאים של תהליך שמצוי ברקמות הגוף, של ההתנהגות, של הפעילות ושל הדיבור.

חוויה/התנסות כוללות בתוכן ערכים חברתיים אנושיים

אנחנו צריכים לתאר איך בני אנוש נפתחים ונעשים יפים כששומעים להם, הקשבה מראה שטבע בני האנוש הוא לא כמו התוכן המילולי החברתי שמתוקשר החוצה בין בני האנוש. הטבע האנושי הוא בעל עושר פנימי הזקוק לאינטראקציה וקבלה, כדי להיפתח החוצה (להתגלות), צעד אחר צעד, לתיקון פנימי יצירתי עם גילוי אוטנטי של רצון, של מוסר אישי ועבודה ייחודית בעולם.

התהליך של מציאת דברים מסוימים מביא עימו את התחושה של נכון/לא נכון ולא רק על מה שמרגיש טוב או לא טוב. גם לגבי הדברים הקשים יש את התחושה של גדילה. אין תוכן אנושי אוניברסלי שחותך דרך תרבויות ואינדיבידואלים. באינטראקציה, אנחנו חוצים ויוצרים משמעויות חדשות אחד לשני. כשאנו מדברים אנו חווים את התנועה קדימה. המילים מקבלות משמעות חדשה בגוף מן הפנים וכך משפטים חדשים באים.

משמעויות חברתיות כלליות המקובלות בחברה אינן יוצרות טבע אנושי. למרות שהם נותנים לנו כיוונים עקרוניים כמו שפה ודפוסים חברתיים. אינטראקציות אמיתיות הם יותר עשירות בתוכן הפנימי שלהן. העושר שלהן נחווה בגוף החי שלנו. אין ללמד אותנו דאגה לאחרים, זה נחווה בתוך ההוויה שלנו. האחרים והעולם הם כבר נחווים בתוך הגוף שהוא אחד עם הסביבה שלו. כפי שאנו מגלים כשאנו נכנסים לתוכו או חושבים איתו. בגישה זו ההתייחסות שלנו וההתנהגות שלנו אל הסביבה היא עדיפה להתייחסות כללית ומלאכותית, של השגרה החברתית שהתרבויות מלמדות.

חשיבה יכולה להתרחש בנקודה שבה מושגים חדשים יכולים לצמוח

אנחנו יכולים לכוון את החשיבה לנקודה של צמיחה, פתיחה של מושגים חדשים שנוצרים תוך אינטראקציה של שיחה, הדהוד , הלוך וחזור. בין מה שאנו רוצים לומר לבין התשובה שמגיעה מחוכמת הגוף שהיא ייחודית ועשירה. כדי לחוות את המהלך הזה אנשים לא צריכים לוותר על המושגים והגישות הישנות שהם מחזיקים בהם. כל מושג שמישהו מצא לנכון להשתמש בו, ובעל שימוש רב יותר דרך החוויה הפנימית שמתוכה המושג נולד ומתפקד.

ברמת חשיבה ודיבור , נדמה לעיתים כי אנו מדברים על דברים מנוגדים, ברמת החוויה נוכל למצוא את המשותף ואת האפשרויות החדשות הגלומות במצב. בחוויה אין ניגוד, יש אפשרויות. מגישה זו לאדם צריכה להיות מוטיבציה לגלות את החוויה הפנימית של אלו שעל פניו מנוגדים לו, ועדיין להרגיש טוב לגביהם. כך ניתן לגלות דברים חשובים על העולם, נקודות שחשובות לכולנו ומתוכם יבואו צעדים חדשים.

האם כל אילו אינם הצהרות? הם יכולים להיות. אל תיקח אותם כהצהרת עמדות, קח אותם כתוצרים של הצמיחה מהעושר הפנימי שלי. תן להם להוביל אותך למקום הבלתי גמור של העושר הפנימי שאצלך, שם אולי תוכל למצוא יותר ממה שאני מצאתי. אתה יכול למצוא איך לשנות אותם. הגילוי של העושר הפנימי של המחשבה הוא תהליך מרגש עבור כל אחד.

כל הנאמר למעלה הינו בעל כוח כמו היגיון ויכול להוביל אותנו ישירות לעושר ממנו הוא בא. זה הגיון  ממימד חדש הדורש סוג חדש של מושגים.

© Copyright המרכז הישראלי להתמקדות - בלהה פרולינגר 052-2591245 עצמאות פרלשטיין 052-3944244