הקשבה ל"תחושת הבטן"

---

מקומה הראוי של "תחושת הבטן" בעולם הרציונלי….

"יש משהו שעוצר אותי בכתיבה. אני בדרך כלל אדם שיודע לתכנן את זמנו, אני מציבה לי מטרות ועומדת בהם. אבל הפעם, זה משום מה לא קורה. החלטתי כבר מזמן לפני כשנה, שאני אכתוב את הספר  ו… כל פעם שאני מחליטה לשבת ולכתוב , על פי התכנון, … אני בסוף לא יושבת. יש לי הרבה השערות לגבי העניין אבל …"

כך התחיל מפגש בטכניקת ההתמקדות, פוקוסינג, עם דפנה שהכריזה על עצמה כאדם רציונלי.
התמקדות היא טכניקה לטיפול עצמי וטכניקה יעילה לתקשורת בינאישית שפותחה באוניברסיטת שיקגו, המציעה דרך עדינה ועוצמתית להקשיב לתחושה שמגיעה מהגוף הפיזי וללמוד ממנה "מה באמת קורה לנו".   
אנו מרגישים "פרפרים בבטן" כשאנו קמים לדבר; חשים "לחץ בחזה" בשעה שאנו מצפים לשיחת טלפון חשובה, או מחנק בגרון בעת התרגשות: בכל המקרים האלה אנו חווים "תחושה גופנית" בעלת משמעות. אבל איך אנחנו מתייחסים לתחושה הזו? רובנו מנסים להיפטר מהתחושות שעולות. לפעמים אנחנו כועסים ושואלים: "למה התחושה המטופשת הזו צריכה להופיע דווקא עכשיו כשאני צריך להיות במיטבי?" ו/אולי לעיתים גם נוזפים בעצמנו: "אם הייתי אדם מוצלח יותר, זה לא היה קורה לי"… מה שאיננו מעלים בדעתנו הוא דווקא להקשיב לתחושה הגופנית, להניח לה לדבר אלינו ולהיפתח למעמקים ולעושר הטמון בתוכנו.

גם במפגש הזה הגיע דפנה, עם תחושת אכזבה וכעס על עצמה. תוך כדי התהליך ניסינו יחד להקשיב לתחושה של דפנה, שם עמוק בפנים במקום שיודע יותר, המקום שרוצה לספר עוד משהו בנושא הזה, ועדיין לא נמצא במודע שלנו. (שהרי אנחנו זוכרים שדפנה הצהירה שיש לה הרבה השערות באשר לסיבות הקשורות באי כתיבת הספר.) הזמנתי את דפנה לשבת בסקרנות והתעניינות עם המקום הזה, ולשים לרגע בצד את המקום הכועס, את המקום המאוכזב שזה עדין לא קורה. ואז הגיע קול אחר מבפנים:"תשחררי את המטרה"… "תבדקי…"

ההתמקדות (Focusing) מגלה כי כשמקשיבים ל"תחושת הבטן" היא מאפשרת למשהו שנמצא בתוכנו בסמוי להופיע בבירור כתובנה חדשה ממקום תקוע.

כך קרה לדפנה. לפתע כמו עלה קול פנימי שאמר:" את לא צריכה להוציא ספר. זה צריך להיות משהו אחר…., להכניס לו נפח…דמויות, אולי משחק… אולי… "
המפגש הסתיים כשתחושת הכאב בכתף שצצה בתחילת התהליך נעלמה ועם תובנה חדשה שמשהו בעשייה המובנית של כתיבת ספר אינו מתאים לדפנה. יש  לה צורך לבדוק איך היא תוכל להעביר להמונים בדרך אחרת, את כל המידע שטמון בה ותכננה לכתוב אותו בספר. 
היא יצאה מהמפגש בתחושה של תפנית שהביאה לרווחה. משהו חדש הגיע, יש צורך לעבד אותו, להיות איתו עד שיתגבש לרעיון חלופי לספר הנכסף.

העבודה בהתמקדות היא למצוא את המצפן המחבר בין הקוגניציה לתחושות הגוף. כששתיהן על קו אחד, מתקבלת משמעות נוספת, מעבר למה שהמוח כבר יודע.
פרופ´ יוג´ין ג´נדלין מפתח השיטה גילה זאת וטען כבר לפני שלושה עשורים ששינוי בטיפול אינו מתרחש בעקבות ניתוחים, הסברים ותובנות שכלתניים, אלא בזכות השתנות התחושות הפיזיות בגוף. היכולת של אדם לשים לב לתחושות הגוף המאותתות על בעיות הקיימות בנו, היכולת לעקוב ולראות אותן בהשתנותן היא זו המביאה לשינוי.

במה יכולה ההתמקדות לעזור לנו?
• בהפגת מתחים ו"תקיעות" בחיי היומיום.
• בהתמודדות עם הצפה רגשית.
• בקבלת החלטות נכונות.
• בהתמודדות עם ביקורת עצמית ורגשות אשם ועוד.

ההתמקדות אם כן, היא טכניקה מעשית לחיי היומיום שנועדה ללמד אותנו מהי האמת הפנימית שלנו בכל מצב או אירוע. הטכניקה עוזרת לנו לראות את כל חלקי הנושא שאיתו אנו מתמודדים, ולזהות אפשרויות חדשות לפעולה. מתמקד מיומן מצליח גם במצבים קשים לברר עם עצמו מהו הצעד הנכון לקראת פתרון. 
התמקדות היא אופטימית, משום שהיא מבוססת על עצם הציפייה החיובית לשינוי. היא לא תופסת את האדם כתבנית מקובעת, אלא רואה אותו כמי שנמצא בתהליך מתמשך של שינוי והתקדמות.