התמודדות עם חרדה של ילדים בגילאי שנתיים-שלוש
איך מסבירים לילדים על המצב הביטחוני? את השאלה הזו נשאלתי לאחרונה, לאור המצב הביטחוני, על ידי הורים כמה וכמה פעמים:
ובעיקר "מה אומרים לילדים בני שנתיים – שלוש על האזעקות" האם כדאי לומר שיש מלחמה? מה הם מבינים? כמה להסביר? אנחנו מאוד מבולבלים ודואגים להם, אנחנו לא רוצים להסביר להם מה באמת קורה, ולא יודעים מה נכון לעשות…
כהורים, חשוב לזכור שהאופן שבו אנחנו מתמודדים עם הלחץ שלנו, משפיע מאוד על התגובות של הילדים בכל גיל. ככל שנפגין גישה חיובית ורגועה יותר, כך גם הילדים יגיבו ברגיעה ויקבלו את ההסברים כפשוטם. ולכן חשוב להסביר בפשטות את הדברים, בהתאם לרמת הילד ולשאלותיו. חיבוק לעיתים יהיה מענה יעיל ביותר להרבה שאלות שהילד בגיל הזה שואל. האמצעות השאלות הילד מבקש תשומת לב והתייחסות, וזו יכולה לקבל מענה בחיבוק וליטוף.
לנו ההורים יש נטייה להסביר לעיתים, הרבה מעבר למה שהם באמת רוצים לדעת. ילדים בגיל שנתיים-שלוש שואלים הרבה פעמים "למה" על התשובות שהם מקבלים אך אין זה אומר שעל כל למה צריך להרחיב את התשובה ולתת עוד ועוד מידע. אפשר בהחלט לחזור על אותה תשובה כמה פעמים באופן דומה.
ולעצם השאלה – אז "מה אומרים לילדים בני שנתיים וחצי שלוש על האזעקות" נראה לי שהכי חשוב יהיה לעזור לילדים בגיל הזה לקשר בין צליל האזעקה להליכה מהירה לממ"ד/מקלט/מרחב בטוח. (להלן חדר בטוח)
אם כך ניתן לומר –
"כל פעם שנשמע את הסימן הזה של האזעקה (נחקה את הצליל העולה ויורד בקול) נלך לשחק ביחד בחדר הבטוח, והכי חשוב שנעשה את זה כמה שיותר מהר…"
– "בוא נראה מי משיג…" (ככה אפשר להפוך את זה לסוג של משחק תחרותי, אם כי כדאי לעשות זאת בזהירות, ולפנות מכשולים מהדרך).
או
– "כל פעם שנשמע את הסימן הזה של האזעקה, נשחק במשחק המחבואים: נרוץ לחדר הבטוח אתה תתחבא ואני אמא/אבא נחפש אותך…"
או
– "כל פעם שנשמע את הסימן הזה של האזעקה, נשיר את השיר…. (ננקוב בשיר שהילד אוהב) שאתה אוהב בקול רם וכמו חיילים נצעד לחדר הבטוח…"
במרחב הבטוח, כדאי להכין מראש פעילויות שיוכלו להעסיק את הילדים. משחקים שהילד אוהב, בובות פרווה רכות, פאזלים, ספרים, נשיר איתו שירים שהוא מכיר, נכין מראש פלסטלינה ליצירה, דפים וצבעים כך שיוכל להביע את רגשותיו בצבע ובציור, או כל רעיון אחר שעולה בדעתכם.
מומלץ גם להכין בחדר מים לשתייה. ולאלו שנמצאים בשלב הגמילה, כדאי להחזיק סיר למקרה שהילד יצטרך לעשות את צרכיו.
"הילד פוחד מהרעש של האזעקה!".
נזכור שזהו מצב טבעי לסיטואציה הזו. למי מאיתנו נעים לשמוע את הרעש החזק הזה?
אם אתם רואים שהילד נבהל מהרעש, או מנסה לאטום את אוזניו עם הידיים, מומלץ לשקף ולומר לו: "האזעקה עושה רעש נורא חזק באוזניים וזה ממש לא נעים…. נכון?" נחכה להתייחסותו של הילד אם יחפוץ בכך. גם אם הילד לא אומר דבר, זה ממש בסדר. בתגובה זו אנו עוזרים לו לזהות ולהכיר את מה שהוא חש, עוזרים לו להמליל את תחושותיו ולתת לכל אלו לגיטימציה.
"האם כדאי לצאת מהבית בימים אלו?"
במידת האפשר מומלץ לשמור על שגרת חיים קבועה גם בימים קשים אלו. אכן, אי הוודאות גדולה. הטילים לצערנו מגיעים למרכז וצפונה אך אין זו סיבה להיות רק בבית.
ניתן להזמין או לבקר אצל חברים ולוודא מראש היכן המרחב המוגן הקרוב ביותר.
אפשר לרדת לשחק ליד הבית על הדשא, או לשחק בכדור מתחת לבית, או לעשות כל פעילות שיכולה להתרחש בקרבת סביבה מוגנת ובטוחה.
"ומה אם הילד שואל מתי זה כבר יגמר?"
כל אחד זקוק לוודאות. זה מקור השאלה. חשוב לשקף לילד: "אני שומע שאתה רוצה שכבר לא יהיו אזעקות יותר… "(להמתין בשקט לתשובה). ולהוסיף, "אני בטוח שהחיילים יעשו את כל מה שצריך כדי שזה יגמר הכי מהר שאפשר. ועכשיו בא נשחק ב… "(ונציע לו משחק)"
אם הילד שקט ולא רוצה לשחק, נזכור שגם זו תגובה לגיטימית וטבעית. נשב איתו בשקט בחדר בלי להציע כל הזמן משחקים… נחבק אותו בעדינות ונלטף אותו כך שירגיש בזרועותינו תחושת בטחון עד שמעצמו ילך לפעילות כלשהי.
כדאי לנו כהורים לזכור שכל הסיטואציה הזו שאנו נמצאים בה עכשיו הינה לא נורמלית. היא מוציאה אותנו משיגרת החיים השקטה והבטוחה ולכן מעוררת הרבה תגובות חריגות אך נורמליות לסיטואציה זו (כולל רגרסיה לשלבים מוקדמים בהתפתחות הילד, כמו חזרה להרטבה).
אם אנחנו ההורים נלמד להכיל את כל מגוון הרגשות התחושות וההתנהגויות, זה יקל על הילדים לחזור ולהתגבר ולווסת את התגובות שלהם.