התמקדות ומיגרנה
פרסום בחיים אחרים- גליון 119 מדור בריא ושלם
דבורי גיתי – יוסף – מצטטת קטעים ממאמר שנכתב על ידי נעמי עזר
סיפורה של נעמי עזר, שחיפשה מזור להתקפי מיגרנה קשים ונשנים. כיוון שלא הסתייעה באמצעים חיצוניים, פנתה להתבונן בפנים.
הנה תקציר המשך סיפורה*:
לבנות גיהינום פרטי ולהשתחרר ממנו
"החיים עם כאב כרוני משנים אדם. כל תפישת העולם העליזה והבוטחת של קרסה כמעט לגמרי. אבל לא לגמרי. ובמקום הזה, שהיה מאוד מאוד נמוך, פגשתי את ד"ר עצמאות פרלשטיין ואת שיטת ההתמקדות (Focusing).
התמקדות היא תהליך של מודעות גופנית ושל ריפוי נפשי. היא מאפשרת לנו להקשיב לחוכמת הגוף שלנו ולאנשים הסובבים אותנו, וליישם עקרונות פשוטים ואנושיים כמו סבלנות, אמפתיה וחוסר שיפוט.
מעולם לא התבוננתי במיגרנה בזמן הכאב. הרגשתי שזה מסוכן מדי. להביט ישירות במיגרנה זה כמו להביט במדוזה, המפלצת העתיקה שכל המביט בה הופך לאבן. להביט במיגרנה שלא בזמן כאב משול להזמנה בטוחה של כאב ראש. לא רציתי להזמין כאב ראש.
במהלך לימודי ההתמקדות התחלתי להרגיש שזוהי הזדמנות להציץ בזהירות במיגרנה, כאשר מולי נמצא שותף שאפשר לסמוך עליו שיציל אותי אם המדוזה תתעורר לחיים.
התמקדתי בנושא המיגרנה.
כדי לעגן את התהליך בתוך חיי, כתבתי עליו מיד לאחר ההתמקדות. את ההתמקדויות הקלטתי, ואחר כך הקשבתי וכתבתי. להקשבה החוזרת היה כוח רב. הכתיבה העצימה את הכוח הזה, אפשרה לי לחדור עוד רובד פנימה.
משגופי הבין שאני מגנה עליו, הוא למד לבטוח בי ולשתף אותי בתובנות מעשיות על חיי היומיום.
בהתאם להן שיניתי מרכיבים בהתנהגותי. התחלתי לחוות חיים אחרים.
למדתי שהמיגרנה היא הדרך שהגוף והנפש שלי מעבדים ´עודף´. עודף רגשות, עודף כאב, עודף דאגה, עודף שמחה. בלשון ההתמקדות – הצפה. המיגרנה היתה שיטת ה´הרקה´ שלי. עכשיו אני מקפידה לזהות סימנים ראשונים להצפה. אני לומדת לעמוד במרחק הנכון מהדברים כדי לא להיות מוצפת. אני מפתחת דרכי הרקה חלופיות, פחות כואבות."
מיגרנה כתחליף
"אני מעריכה את עצמי כאישה אמיצה. לא הייתי מוכנה להודות בקיומו של פחד. כאשר התעורר מצב של פחד, חטפתי מיגרנה ואז כמובן סבלתי, לא פחדתי. לסבול כבר ידעתי, לפחד – עדיין לא. הבושה והאיום שהיו כרוכים בהודאה בפחד (בפני עצמי) היו גדולים מהמוכנות לסבול את המיגרנה.
היום אני עדיין מופתעת כשאני חשה בפחד, אבל אני מישירה אליו מבט ואומרת לעצמי, ´אה, יש בי משהו שפוחד מ…´
כשאני מרגישה שהגופנפש שוקל אם לארגן לעצמו מיגרנה, אני שואלת את עצמי: ´במקום מה זה בא? מה זה מחליף?´
במקום לתת לפחד, לאובדן השליטה, לבושה, לכעס או לעצב לחלחל בסתר למרקם החיים ולהרוס אותו, אני נותנת לרגש המביש מקום משלו. באופן פרדוקסלי, עצם ההכרה ברגש השלילי פותחת מרחב עצום, נקי ממנו.
ככל שהתקדמתי בהתמקדות כך פחתה תדירות התקפי המיגרנה ועוצמתם נחלשה. מצבי הוטב, אבל לא במידה מספקת. באמצעות התמקדות התברר שהתמכרתי לכדורים משככי כאבים, וגופי חולל את המיגרנה כדי לקבל את הכדור. כדי לשחרר את גופי ממעגל הקסמים הזה נעזרתי בזריקות בוטוקס בהמלצת הנוירולוגית, ונגמלתי ממשככי הכאבים.
כיום התקפי המיגרנה שלי נדירים וקלים.
המיגרנה תמיד תהיה עקב אכילס הגנטי שלי, ואני מכבדת את הגורמים הפיזיולוגיים. יחד עם זאת, אני קשובה לגופי ולנשמתי. כשאחד הרכיבים מתחיל לפעול, אני שמה לב לכך. אני לא מחכה למיגרנה שתעצור אותי – אני עוצרת בעצמי. אני בודקת את האיום ובוחרת תגובה מתאימה.
בדרך כלל זה מצליח."