נוכחות אנושית בהקשבה
אני רוצה להתחיל עם הדבר החשוב ביותר שיש לי לומר: הערך המשמעותי בעבודה עם אדם אחר הוא להיות נוכח כיצור אנושי. וזה המזל, כיון שאם היינו צריכים להיות חכמים או טובים, או בוגרים, או נבונים, אז סביר להניח שהיינו בצרות. אבל לא זה הוא החשוב ביותר. מה שחשוב הוא שנהיה בני אדם עם אנשים אחרים, שנזהה את האדם האחר כיצור אנושי שנמצא שם.
גם אם אנו פוגשים בעלי חיים, חתול או ציפור, או כשנרצה לעזור לציפור פצועה, הדבר הראשון שעליך לדעת הוא שיש בה, שם, מישהו בפנים וכל שעליך לעשות הוא לחכות ל"הוויה הפנימית" הזאת (ה-being), שנמצאת שם, שתהיה אתך במגע. זה נראה לי הדבר החשוב ביותר.
לכן, כשאני יושב עם מישהו, אני לוקח את הצרות שלי והרגשות שלי ואני שם אותם כאן, בצד, קרוב כי אולי אזדקק להם. אני עשוי לרצות להיכנס לשם ולראות משהו.
ואני לוקח את כל הדברים שלמדתי: טיפול קוגניטיבי, שיקוף, התמקדות, גשטאלט, רעיונות פסיכואנליטיים וכל השאר (הלוואי והיו לי יותר), ואני שם אותם כאן, בצד השני שלי, קרוב.
ואז אני רק כאן, עם העיניים שלי, ויש את האדם האחר מולי עם ההוויה האנושית שבו.
אם במקרה הם (האדם וההוויה הפנימית שלו) יסתכלו אל תוך עיני הם יראו שאני סתם יצור חלש, עלי להרשות לזה לקרות. הם אולי לא יסתכלו, אבל אם הם יסתכלו הם יראו את זה. הם יראו את הישות המעט ביישנית, מעט מסוגרת ומעט חסרת בטחון שיש בי. אני למדתי שזה בסדר. אין צורך שאני אהיה בטוח בעצמי מבחינה רגשית, ושאראה כאילו אני שם בכל מאת האחוזים. אני רק צריך להיות נוכח. אין כישורים שצריכים להתאים לסוג האדם שעלי להיות. מה שרצוי לתהליך הטיפולי הגדול, לתהליך ההתפתחותי הוא אדם שיהיה נוכח. וכך בהדרגה נהייתי משוכנע שאפילו אני מסוגל לזה. אפילו שיש לי את הספקות שלי כשאני עם עצמי, באיזה שהוא הגיון אובייקטיבי אני יודע שאני אנושי.
תרגום חופשי לקטע ממאמר מאת יוג´ין ג´נדלין
Gendlin, E.T (1990) The small steps of the process: How they come and how to help them come .In G. Liestaer, J. Rombauts, & R. Van Baien (eds). Client-Centered & Experiential Psychotherapy in mine ties. P.205- 224 Leuven : Leuven University Press