סיפור מחדר הטיפולים-שינוי בחיים


התמקדות ומימוש עצמי להרשות לעצמי להיות מי שאני…!

תמר הגיעה אלי למפגש אישי בהתמקדות. אישה נמרצת בשנות ה-50 לחייה שנולדה בקיבוץ. לשאלתי מה הביא אותה אלי ענתה: "אני מדשדשת מקצועית." במשך 20 שנה עסקה בגרפיקה בהצלחה מרובה מתוכן עבדה גם כעצמאית והצליחה מאוד. באיזשהו שלב החליטה שנמאס לה מגרפיקה והתחילה ל"חפש את עצמה". תופעה ידועה חיים המודרניים.

תמר: "איכשהו הגעתי לציור, ומאחר וגם ידעתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים הלכתי ללמוד הנחיית קבוצות. עם סיום הלימודים הרגשתי שאני רוקדת על כל החתונות, אמנם מעניין לי אך אני לא מעמיקה בכלום. כבר הרבה זמן אני לא מחליטה באיזה כיוונים לקחת, קשה לי להחליט, היום עומדות לפני כמה אופציות: לפתח מודל עבודה המשלב הנחיית קבוצות עם לימוד דיגיטלי, לצייר, להציג בתערוכות… אבל משהו תוקע אותי בציור ולא מחוסר זמן. ויש גם עוד אופציה… להמשיך בלימודי דוקטורט."

הרגשתי שדיברנו מספיק והזמנתי אותה לבדוק איך כל מה שסיפרה לי נחווה עכשיו בתחושת הגוף שלה. זוהי המתנה של ההתמקדות. הרי יכולנו לדבר עוד שעות על כל מה שעשתה והספיקה בחייה, ועל התלבטויותיה, ועל… וההתמקדות מאפשרת לנו להפחית מילים וללמוד מתוך תחושות הגוף מה המשמעות המסתתרת בהתנסויות החיים שעליהן סיפרה.

תמר: "מין סערה ומערבולת" ענתה והצביעה לכיוון מרכז הגוף. הדהדתי לה את המילים כדי שתוכל לדייק את התחושה "מרגיש אולי כמו בלבול יותר" הייתה התגובה. "הכול מעורבב בהכול. כמו שתי וערב של בדים צבעוניים ביחד. מעניין זה מזכיר לי את אחד הסמלים אצלכם באתר וזה גם כמו חלום שיש לי מדי פעם…" הנה משמעויות מתחילות להופיע, התחושה מתחברת לסמל שראתה, וגם לחלום שמופיע מדי פעם. מעניין מה המשמעות של אלו עבור תמר, חשבתי לעצמי.

ניתן לומר שאצל תמר תהליך ההתמקדות טבעי וזורם בקלות. היא נכנסת פנימה למרחב חוכמת הגוף במהירות, והתשובות באות מן הפנים בקלות . "מה בכל הנושא הזה מביא את התחושה הזו עכשיו?" שאלתי. "הדיבור הזה, …כל כך הרבה דברים סיפרתי… מין גודש כזה… אולי בעצם זה  לא כל כך הרבה דברים…" שוב ביקשתי ממנה להדהד ולבדוק אם המילה גודש היא המילה המתאימה לתחושה בכאן ועכשיו, וזה מביא עוד מידע מן הפנים. "אולי לא כי יש גם זרימה ויופי. צבעים. אני מאוד אוהבת צבעים. ויש גם התרגשות" "אולי תוכלי להיות שם מעט, בשקט, בסקרנות… הזמנתי אותה. .. ו אחרי מספר שניות של שקט שאלתי…"אם היו לזה מילים מה זה היה מספר לך מנקודת מבטו?" "איזה דברים יפים אני עושה", היתה התשובה… והיא אומרת  עוד "ואז בא השופט הפנימי ואומר- " לאן זה מוביל? מה זה נותן…" "האם תוכלי להזמין את השופט להמתין מעט ונאפשר לעצמנו להיות שם עם הדברים היפים עוד קצת זמן?" המבקר הפנימי נוטה להופיע בזמן ההתמקדות ומפריע לראות את הדברים ניכוכה. ולכן הזמנתי אותה להמתין עם ההתייחסות אליו.

תמר: "יש שם פחד ורתיעה מלתת לכל היופי הזה לצאת או לבטא אותו." הנה מגיעה הסיבה למחסום והדשדוש. אני:" את שמה לב שיש שם גם פחד וגם רתיעה. ויש גם מקום שחווה התרגשות ויופי." חשוב בהתמקדות לשים לב לגם וגם. יש בחוויות הגוף שלנו הרבה מאוד מצבים בהם יש יותר מחוויה אחת.

תמר: " יש שם זר פרחים יפה. הפחד חובק, סרט מסביב לגבעולים בזר, והוא מושך למטה." "האם יתאים לך להיות שם רגע ליד הפחד, ממרחק שנוח לך ולשאול שם… מה הטוב שבזה?" המרחק חשוב כדי לשמור על הפרספקטיבה, ומה הטוב שבזה היא אחת השאלות בצעד החמישי. שאלה מוזרה לראש החושב, אך מצוינת לתחושות הגוף. "שאני לא אקפוץ מעל הפופיק, שלא אהיה מדי שויצרית." "זה כאילו אומר לי, שזה בטוח יותר להישאר קטנה. לא להוציא את כל היופי הזה החוצה, לבלוט יותר מדי…"

והנה התובנה באה: "זה בא מהקיבוץ" "בקיבוץ כולם צריכים להיות באותו גובה. אינדיבידואליזם לא מתקבל בברכה. ואני הייתי מאוד קונפורמיסטית דווקא כי הייתי קצת שונה…" שקט… "וזה כבר לא משרת אותי. זו אמונה שיושבת שם ומיותרת, ועדיין יש לה כוח עלי." הפתעה

אני: "יש אותך ויש את האמונה הזו שם ויש גם את המקום שרוצה לפרוץ החוצה" בואי ניקח נשימה שם בינך לבין אלו."

תמר: "אם אשחרר את האמונה אני מאוד אבלוט וזה מפחיד." הנה באה התשובה מבפנים למה תמר מרגישה מדשדשת. אם היא תבטא את כל כישוריה היא תבלוט מדי וזה מפחיד! ולבד היא אומרת "אני מנסה בעיני רוחי לשחרר את זה ונראה מה יהיה. הנה זה גדל ומתפשט ונוגע באנשים אחרים עם כל הצבעים היפים הללו. זה הפך לכיפה כזו של אריג וכל אחת מהדמויות שם מחוברת לזה."

"איזה דימוי /מילה יש שם לכל זה?" אני שואלת  "יצירה משותפת" היא עונה. אני מזמינה אותה לשים לב לתחושת הגוף עכשיו. והיא מדווחת- "המערבולת עברה, עדיין יש התרגשות בגוף וגם ההרגשה של ההחזקה עברה." "סמני לעצמך את הדימוי של יצירה משותפת" (הידית לתחושה, הצעד הרביעי בתהליך ההתמקדות) "האם יש שם עוד משהו שזקוק לבוא לידי ביטוי?" "אני יכולה להיות אני עם כל הצבעים שבי ביצירה משותפת" אני מהדהדת את המשפט עם המשמעות העמוקה והגדולה הזו.

תמר: "מותר לי להיות מבריקה ומוצלחת עם הגוונים האישיים שלי. לא להתאים לשום דבר אם אני לא רוצה." הנה הפתרון. אני מהדהדת לה את המשפט הנוסף כדי לחזק אותו מבפנים. נשימה גדולה של הקלה מופיעה. "אני לא צריכה להיות בסדר!"

אני מזמינה לסמן את התחושה עכשיו בגוף ואת המשפטים שבאו. "אני חלק מקבוצה של היצירה המשותפת. יש משהו מאחד, צבעוני ומאפשר. מאפשר לעלות למעלה" " וואו (WOW)". תמר פוקחת עיניים באיטיות וחוזרת על המשפט "אני יכולה להיות מי שאני ולתת לעושר הפנימי שלי לצאת החוצה !!!"

תמר חוותה התרגשות רבה עד כדי דמעות ואני איתה מתרגשת מהתהליך המופלא שקרה בזמן כל כך קצר. תחושת הגוף עברה ממערבולת ובלבול לתחושת סדר ומשמעות מתוך אישור. "אני יכולה לאפשר לכל העושר שבי לצאת במלוא הדרו". התשובות כולן באות מבפנים. המחסום זז הצידה, כבר אין משמעות להיותי ילדת קיבוץ בעבר. יש רשות לפרוץ החוצה. יצאנו שתינו  בתחושת וואו גדול.

כתבה: בלהה פרולינגר, פסיכותירפיסטית בעבודה עם טראומה  

© Copyright המרכז הישראלי להתמקדות - בלהה פרולינגר 052-2591245 עצמאות פרלשטיין 052-3944244