טראומה נפשית


מקור המילה "טראומה" הוא "פצע" ביוונית. המונח "טראומה" שימש להגדרת פציעות גופניות בלבד עד המאה ה-19, ומאז הורחב ומאפיין גם פגיעות נפשיות.
טראומה הינה אירוע בעל עוצמה שעשויה להיות חד-פעמית או חוזרת ונשנית. היא מצב נפשי או התנהגותי הנובע מחוויה הגורמת למצוקה רגשית קשה, שיש בה תחושת איום מיידי על השלמות הפיזית ו/או הנפשית, המלווה בתחושות חוסר אונים/פחד/הלם ואימה.
בדרך כלל לגוף יש יכולת החלמה טבעית מאירוע טראומתי, אולם כאשר הטראומה גדולה יותר ממשאבי הגוף להתמודד עמה, נוצר נתק בין מודעות האדם, לזיכרון הטראומתי. הטראומה אז נותרת תקועה, קפואה בגוף ויוצרת שרשרת תגובות הישרדותיות לגירויים המזכירים את החוויה הראשונית של האירוע הטראומתי שנרשם בגוף. דפוסי פעולה תקועים והישרדותיים אלו אינם מאפשרים חזרה לתפקוד רגיל ומאוזן.
על פי מחקרים נמצא כי כ 10% מהנחשפים לטראומה נפשית יפתחו פוסט טראומה באסון המוני. כן נמצא ש-40% מאנשים שלקו בפוסט טראומה ממשיכים לסבול מהתסמינים אף כ-10 שנים מהאירוע הטראומתי. האופן שבו האדם מגיב לאירוע טראומתי תלוי מצד אחד באופי האירוע, בעוצמתו ובמשכו, ומצד שני בהיסטוריה האישית שלו, ביכולת ההתמודדות הטבעית שלו, ובמידת התמיכה החברתית והמשפחתית שיש לו.

פוסט טראומה – PTSD
PTSD מתפתח כתוצאה מאי יכולת המערכת הנפשית והגופנית של הנפגע להתמודד ולעבד את עוצמת וכמות הגירויים שנחווים בזמן האירוע הטראומתי. לכן יש לראות בסימפטומים של פוסט טראומה כתגובה נורמלית למצב לא נורמלי שחווה האדם בחייו. אחד מסימני ההיכר הבולטים של פוסט-טראומה הוא מעגל החודרנות של הזיכרונות מהאירוע הטראומתי לתוך חיי היום יום של הנפגע מצד אחד, וניסיונות החוזרים והנשנים שלו להימנעות ממקומות, אנשים ומצבים שמזכירים את האירוע, מצד שני.
חשוב לציין שהתגובה הפוסט טראומטית אינה רק ביטוי פתולוגי לאירוע הטראומתי, אלא ניסיון של מערכת הגוףנפש להגן על הנפגע מפני המשך פגיעה. מערך הסימפטומים וההפרעות בעקבות הטראומה מטרתם גם ל"העיר" את האדם ואת הסובבים אותו לצורך הבלתי נמנע להיכנס לתהליך שיאפשר את ריפוי הטראומה והחזרת הגוףנפש לאיזון.
אנשים עם פוסט טראומה סובלים ומתמודדים עם תופעות של:
חודרנות – תופעה זו מתארת פלישת מחשבות, רגשות וזיכרונות מהאירוע הטראומתי המלווים בתחושות של אין אונים, תחושת חוסר שליטה ואימה. לתחושות אילו מצטרפת חרדה המופיעה בתדירות גבוהה בתוך מהלך החיים ביום יום. נפגעים מדווחים על חלומות וסיוטים, או פלש-באקים של תמונות או סצנות מהאירוע הטראומתי. הם גם מרגישים, מריחים, חושבים, ורואים בדמיונם את מה שהרגישו, הריחו, חשבו וראו. חווית הטראומה נשארת בתוכו של הנפגע, כלואה וקפואה בדיוק כפי שקרתה ועל כן הסימפטומים שחווה הנפגע והחודרנות שלהם יכולים להשאר ללא שינוי לאורך שנים.
הימנעות- בניסיון להגן על עצמו מלחוות שוב תחושת סכנה, האדם הסובל מ-,PTSD מוכן לעשות כל דבר על מנת להימנע ממצבים, מקומות, אנשים ופעילויות שעשויים לגרום לו להרגיש בסכנה ולהזכיר לו את הטראומה. הוא מתאמץ לשכוח, להתעלם או להתכחש למה שקרה. הימנעותו של הנפגע עשויה לשרת אותו טוב בטווח הקצר, אך לאורך זמן ההימנעות מתקבעת ופוגעת באופן משמעותי באיכות חייו. לאורך זמן חייו של הנפגע מצטמצמים. בהרבה מקרים נמצא תחושות של זרות, ניתוק ותחושה של חוסר הנאה מפעילויות שקודם לכן היו מהנות.

עוררות מוגברת- גם אם אין סכנה מיידית הגלויה לעין, אדם עם PTSD חש בסכנה מתמדת בעולם ושעליו להיות דרוך ומוכן בכל רגע למתקפה מחודשת עליו. רעשים חזקים או התקרבות פיזית לא צפויה של אדם אחר מחרידים את הנפגע ו"מקפיצים" אותו. הדריכות המוגברת לאורך זמן, פוגעת ביכולת הריכוז. נפגעים רבים מתקשים להשלים משימות שקודם לכן הושלמו בקלות יחסית, אינם יכולים לקרוא ספר לאורך זמן ומתקשים להירדם או לישון שינה רצופה. כל אלו מלווים גם בתגובות של כעס, ו/או התפרצויות זעם, תחושת בדידות, דכדוך ועד דיכאון.

בטיפול ב PTSD יש להתקדם צעד אחר צעד באיטיות בכל אחת מהתחושות הסובייקטיביות של חודרנות, עוררות מוגברת או המנעות.

© Copyright המרכז הישראלי להתמקדות - בלהה פרולינגר 052-2591245 עצמאות פרלשטיין 052-3944244